החלטה בתיק מ"ת 5635-07-11 - פסקדין

נגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו עבירה של חבלה חמור לפי סעיף 333 + 335(א)(1) וכן עבירה של אחזקת סכין, עבירה לפי סעיף 186(א), הכל לפי חוק העונשין.  על פי עובדות כתב האישום העיר המתלונן למשיב על שהוא נוהג בפרעות מול ביתו. המשיב יצא את הרכב כשהוא אוחז בסכין וחתך את המתלונן בגבו. ביחד עם כתב האישום הוגשה גם בקשה להורות על מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים.

יצוין כי כתב האישום הוגש ביום 5/7/11. הדיון התקיים ביום 6/7/11, קודם שב"כ המשיב הספיק לקבל לידיו את כל חומר הראיות. בהתאם גם לא טען לענין הראיות. הדיון התמקד בסוגית המסוכנות והאפשרות לשחרר את המשיב לחלופת מעצר. עם זאת, ועל אף שלא היה טיעון בנושא, אסקור את עיקרי הראיות.

אין חולק כי המתלונן נחתך חתך ארוך בגבו. המתלונן מסר גרסה ובה תיאר את נסיבות האירוע וטען כי המשיב הוא זה שפצע אותו עם סכין. גם אחיו ואביו של המתלונן מסרו גרסאות דומות, לטעמי אף דומות מידי, לגרסתו של המתלונן.  עם זאת יצוין כי המתלונן ובני משפחתו גם אמרו בעדותם שאין להם כל סכסוך עם המשיב וכי אין להם הסבר לאירוע האלים. המשיב הכחיש את שיוחס לו ומסר אף גרסת אליבי שהופרכה.

במבחנים בהם בוחן בית המשפט הדן במעצר את הראיות די בתשתית שפורטה כדי לבסס ראיות לכאוריות שיש בהן, לכאורה, כדי לבסס סיכוי להרשעת המשיב במיוחס לו.  "כידוע, בשלב הארכת המעצר עד תום ההליכים כל שעל בית המשפט לבחון הוא האם קיימת תשתית לכאורית להוכחת אשמתו של הנאשם בעבירות המיוחסות לו. תשתית לכאורית כאמור אינה דורשת הוכחת אשמתו של הנאשם מעל לכל ספק סביר כי אם בחינת הכוח ההוכחתי הפוטנציאלי האצור בחומר החקירה. ראיות לכאורה להוכחת האשמה הן איפוא ראיות גולמיות אשר לגביהן קיים סיכוי סביר שעיבודן במהלך המשפט - תוך בחינתן בחקירות, ותוך קביעת אמינותן ומשקלן - יוביל לראיות אשר מבססות את אשמת הנאשם מעל לכל ספק סביר. רק אם קיימים ליקויים בסיסיים או קשיים אינהרנטיים בחומר החקירה באופן שהחומר הגולמי כפי שהוא נתפס כיום לא יוכל - גם לאחר "עיבודו" בעתיד והעברתו בכור המבחן של ההליך הפלילי - להקים תשתית ראייתית אשר יש סיכוי סביר שניתן יהא לבסס עליה את הרשעת הנאשם, תתבקש המסקנה כי אין מצויות נגד הנאשם ראיות לכאורה להוכחת האשמה ועל כן אין מקום למעצרו עד תום ההליכים (ראו למשל: בש"פ 8087/95 זאדה נ' מדינת ישראל, פ"ד נ(2) 133 (1996); בש"פ 10512/05 פינר נ' מדינת ישראל (טרם פורסמה, 24.11.2005))." (בש"פ 826/08 קיאל קשאש נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, ניתן ביום 14.2.08)).

העבירות המיוחסות למשיב מקימות עילת מעצר של מסוכנות ועילה של חשש להשפעה על עדים. העילה השניה מקורה בקרבה ובהכרות שבין משפחת המתלונן למשיב ולמשפחתו. עילת המסוכנות היא פועל יוצא של השימוש שנעשה, כך לכאורה, בסכין וגרימת חבלת גוף. בהעדר נסיבות מיוחדות, דינו של העושה שימוש בסכין כדי לפגוע באחר, הוא מעצר עד תום ההליכים. ראה:

בש"פ 876/08 נסים אבו הדואן ואח' נ' מדינת ישראל, טרם פורסם (2008);

בש"פ 6786/07 מחמד אבו זיאד נ' מדינת ישראל, טרם פורסם (2007).

ההלכה הינה כי במקרים שבהם העבירה גרמה חבלה חמורה לקורבנה יורה בית המשפט על מעצר עד תום ההליכים, ורק במקרים חריגים בית המשפט ייעתר לשחרור בחלופה. כך נקבע בבש"פ 8534/07 שלום איבגי נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, ניתן ביום 18.10.07);

בש"פ 2181/94 איליה מיכאלי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 22.4.94);

בש"פ 2453/05 חטיב נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 28.3.05;

בש"פ 4162/06 אלמו נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 31.5.06);

בש"פ 5443/03 חמודה לובאני נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 26.6.03);

בש"פ 6802/07 אברהים כלילי נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, ניתן ביום 27.8.07);

בש"פ 748/10 שומי איסקוב נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, ניתן ביום 18.2.10);

בש"פ 139/10 מדינת ישראל נ' אדיר מנור (טרם פורסם, ניתן ביום 17.1.10), שם נאמרו הדברים הבאים:

"מדיניות בתי המשפט בשנים האחרונות ביחס לתת-תרבות הסכין בכלל, ובהקשר של בילוי במועדונים בפרט, משקפת עמדה מחמירה בעבירות כגון דא. הכלל הוא, כי מי שקיימות לגביו ראיות לכאורה להוכחת מעשה דקירה, לא ניתן לאיין את מסוכנותו באמצעות חלופת מעצר, אלא בנסיבות חריגות ומיוחדות (בש"פ 8534/07 איבגי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 23.10.07); בש"פ 2181/94 מיכאלי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 22.4.94); בש"פ 5443/03 לובאני נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 26.6.03); בש"פ 2008/03 עזאקי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 9.4.03)).

יפים לענייננו דברי כב' השופטת א' פרוקצ'יה בבש"פ 5506/09 מושאילוב נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 30.7.09):

" גישה זו הננקטת בפסיקה נועדה להגן על הציבור הרחב מפני הסכנה הגדולה הטמונה במעשי בריונות של צעירים, המשתמשים בנשק קר על נקלה, תוך התלהטות יצרים, ואובדן שליטה על מעשיהם. לא אחת, מביאה תופעה זו לקיפוח חיים ממש, או לפציעה אנושה. תופעה זו שפשטה בין בני נוער ומתרחשת לא אחת במתחמי מקומות בילוי של צעירים, אינה מיוחדת לצעירים בעלי עבר פלילי המצויים בשולי החברה. היא מתרחשת גם בקרב בני נוער בעלי רקע נורמטיבי, ויוצרת סיכון כבד לשלום הציבור בכללו, ולשלום צעירים השוהים במקומות בילוי בשעות הפנאי, בפרט".